חברים ועמיתים מספרים על גדי
דברים שנאמרו ביום גילוי המצבה של ד"ר גדי פולק, בתאריך 11.1.2019
א. דברים מאת נאוה פולק, רעייתו של גדי
שלום אנשים אהובים ומיוחדים. קשה לי להתבטא בעל פה, מחשש שאתרגש ואשכח את מה שרציתי להגיד. וגם כי על גדי דברנו רבות החל מאוגוסט ועד היום, אך לא דברתי עליכם ועל תפקודכם ועזרתכם בחזרתי לחיים בעלי משמעות, ללא גדי.
אחד המפעלים החשובים שגדי היה שותף לו היה השתלמויות רותם והוצאת העיתון שהפכו עם השנים להשתלמות ומגזין כלנית. העבודה בכלנית הייתה מאתגרת ואחראית מאד. גדי ידע לעמוד על שלו, אך גם התפשר כשהיה צריך. אנשי כלנית הם כולם אנשים בעלי חזון והם כמו גדי הצליחו לגבש קבוצה של כמה מאות אנשים צעירים ומבוגרים שהטבע הארץ ישראלי יקר להם. לא אשכח את עזרתם של אבי שמידע, גידי נאמן מימי וערגה שסייעו בהגשמת רצוני לשתול באדמת הקבר צמחים אדומים. תודה גם לאורי פרגמן ספיר שדאג לצמחים ולשלטים.
ולסיום – כולכם הפכתם את התמודדותנו עם האבדה לאפשרית ונסבלת תודה
_________________________
ב. דברים מאת פרופ' אבי שמידע
היום הוא יום נפילתו של טוביה קושניר ומחלקת הל"ה במלחמת השחרור. טוביה קושניר שימש עבורנו, שנים רבות, סמל לחובב צמחים אשר שילב בדמותו – אהבת הארץ, יצירה מדעית וציונות יהודית. גם גדי פולק היה כזה ושילב בתכונותיו, באופן ייחודי, גם ערכים של דרך ארץ ואהבת הזולת.
בשנת 2014 גדי כתב אלי: "אתה לא סתום אך אתה פזיז, בחר צמח בתיבת החיפוש ותגיע לטקסט שחיפשת….מבחינתי אין שום צד אחר לסיפור. אני לא מעוניין להתקוטט עימם…שני הדברים לא מוסיפים לי בריאות. לי עדיף לפעול בנתיבים אחרים ובהדרגה גם נפתחות לנו אפשרויות אחרות. בין היתר "אתר כלנית"…בגילי המתקדם שבעתי כבר מהארגונים והממסדים וראה את כל הדרך שעברנו מאז ימי עלון רתם". קטע זה שכתב גדי הוא הפסקה היחידה של רכילות ששמעתי ממנו בשלושים ושמונה שנה האחרונות!. במשך ארבעים ושמונה שנה, מאז הצטלבו דרכינו במסדרונות החברה להגנת הטבע – התרכז גדי רק "בעצם הענין" – בגופם של צמחים "והתנהגותם" ולימד אותי שאפשר ללמוד הרבה מכל בן-אדם ומכל כתב-יד וטיול בטבע ניתן להפיק מרגליות.
שני בתי גידול היו יקרים לגדי ביותר – מלחות וקרקעות החמרה החוליות של מישור החוף. במלחות התמקד בשחר פעילותו המדעית ואילו את מישור החוף חקר ותיעד לאורך כל חייו.
"אוטו אקולוגיה של כף-חתול שרועה" – זוהי עבודת המסטר עליה עבד גדי בשנות השישים ובנושא זה המשיך לחקור ולהעמיק בדוקטורט; בטיולנו במלחות לימד אותנו גדי על הלופיטים, גליקופיטים, אדישים למלח, דורשי מלח, פקולטטיבים, אובליגטורים וכו'…איזה ביטויים מכבידים – אך אצל גדי אין עיגול פינות! הכל חייב להיות מאורגן, מוגדר היטב ומדעי. גדי היה זה שהסביר לכולנו על שתי גילדות של צמחים המתמודדים עם מלח; אלה הנמנעים מהכנסת המלח לרקמותיהם ואלה הנפטרים מהמלח באמצעות הפרשה אקטיבית. מחד קשר את הבשרניות לקקטוסים וצמחים בעלי מכניזם CAM (אהל מצוי, אצבוע ושושנתית) ומאידך הסביר לנו את תפוצת צמחי הסלקיים במדבר ובמלחות (יפרוק, חמד, אוכם, שרשר, פרקן וסווד). מידע זה אשר מציג מכניזם פיזיולוגי ומולקולרי בחזית המדע ויחד עם זאת מוגש לכל דכפין בצורה ברורה וקלה.
גדי כתב שלושה ספרים חשובים:
– הספר האדום של צמחי ישראל
– אקולוגיה; התיאוריה והמציאות הישראלית
– אקולוגיה של הצומח בארץ-ישראל.
זה האחרון, היה הספר הראשון שכתב ( אכן לכך התכוונתי – "כתב" שכן גדי כתב בעצמו את רוב הספר, אך בצניעותו שמו לא הופיע ראשון). נושא האקולוגיה של הצומח בארצנו היה הקרוב לו ביותר וקשר בין נופי הצומח בישראל למחקר אקולוגי מעמיק על חלק מהצמחים. זה הספר היחיד עד היום החובק, גם בהיקף וגם בעומק, את מירב הידע על הצומח והצמחים של ארץ-ישראל.
חשבתי לפתוח את עמוד 268 בספר על "האקולוגיה של הצומח בישראל ולקרוא לפניכם קטע על "ההלופיטים דורשי המלח לעומת ההלופיטים האדישים למלח" אך לא אכביר במילים; אצל גדי הכול מושקע, מדויק, מנוסח בבהירות, אין שגיאות, אין סתירות – כך אהב גדי להתייחס למדע ולטקסט הכתוב, אך בחיים זה כבר סיפור אחר – חיוכו ונעימותו היו הצד השני והמפתיע של אישיותו.
אהבתו הגדולה לטבע ולמחקר הבוטני היה בית הגידול של החול-חמרה-כורכר במישור החוף. כבר בשנת 1984 ריכז, כתב, ערך והוציא לאור חוברת של מאמרים "על הצומח של מישור החוף" (עלון רתם מס.13). גדי כתב בעצמו כמחצית המאמרים בחוברת זו, שכתב מאמרים ישנים של ראשוני/חלוצי הבוטניקה אודות האזור (אלכסנדר איג יעקב גליל) וגם דרבן חובבי-טבע צעירים לכתיבה וערך ביסודיות את תוצרתם; החוברת כוללת לא רק צמחים אלא גם קרקעות וגיאולוגיה, אבולוציה ואנדמיזם וברור ששמירת טבע היא חלק חשוב בה. עד היום, 35 שנה לאחר כתיבתה ועריכתה משמשת חוברת זו כמקור הידע החשוב ביותר בנושא זה.
אסיים בצד שלא כולם מכירים אצל גדי והוא הקשר של גדי עם חברי חוג כלנית – לדוגמא הפרויקט שעשה גדי עם איתן שפירא מעין-הנציב ושאולי אביאל משדה-אליהו רק לפני שנתיים. לכאורה ניתן לקרוא על המוצר של שיתוף הפעולה בין איתן, שאולי וגדי מעל דפי כתב-העת כלנית: "מגמות בהרכב הצמחייה בחתך גלבוע בקעת בית-שאן". אנא, שימו לב; כמה ששם המאמר מסורבל, וזאת לאחר ויכוח נוקב והקטנת שם הנושא מ-11 מילים לשמונה.
אך גדי תמיד נשאר רהוט ומדויק וייחס שמץ של קדושה לטקסט; השקיע זמן בעריכתו ולא עיגל פינות. אך קריאת הטקסט לא מגלה מה באמת עומד מאחורי המאמר: שאולי ואיתן הם דוגמא אחת מני רבות לזוג חובבי צמחים האוספים מידע לא יסולא בפז אשר קשה מאוד לסכמו ולארגנו למאמר. ובזאת גדי הצטיין; הוא ניחן ביכולת יוצאת דופן למתמטיקה וחישוביות, לתמצת ולהציג נתונים כמותיים של טבלאות ונתונים אשר הצטברו משעות רבות של רישום צמחי ארצנו (וכידוע מגוון צמחייתה של ארץ ישראל הוא העשיר בעולם; רק יחידי סגולה מסוגלים להפוך את רשימות הצמחים למאמר בר פרסום).
ןאל תחשבו כי גדי היה ספון בפרויקט זה ב"משרדי המכללה" והיה מרוחק מהשדה. לאחר שגדי עיין בטבלאות המסובכות ששלחו לו שאולי ואיתן, הוא החליט לצאת לגלבוע ועבד במשך שש שנים על דיגום מעמיק של המגוון בחתך העלייה לגלבוע בתחנות אותן יסדו איתן ושאולי. בעבודת נמלים זו, אשר יש בצידה גם הרבה כריעת ברכיים והנאה מפרחי ארצנו השלים גדי את המחקר ויחד הוציאו השלושה מאמר מחקר לתלפיות.
ואיך נסיים? קשה לסיים.
הרעיון של כתב-יד אינטרנטי ("לא, אסור לאמר אינטרנטי, אמור כתב-יד מקוון") הכתוב בשפה עברית המובנת לכל דכפין והמוקדש לצמחיית ולצומח ישראל – הוא פסגת עשייתו של ד"ר גד פולק אשר העדיף תמיד להיקרא "גדי פולק". נקווה שנמצא את הדרך להמשיך את דרכו של גדי פולק ולפרסם ולחדש אודות פרחים וצמחים אשר כולנו אוהבים.
ג. דברים מאת אילנה אבישר – סמינר הקיבוצים
משפחה יקרה, נאוה, הבנות החתנים הנכדים, החברים כלנית וממעגלי חברות נוספים, והחברים הרבים ממכללת סמינר הקיבוצים שזוכרים את גדי , מוקירים אותו כאדם וכאיש מקצוע, ומתגעגעים אליו.
גדי, התחיל לעבוד בסמינר הקבוצים ב1975 כשהיה בין 35, עם סיום עבודת הדוקטורט שלו ועבד במכללה שלושים חמש שנים עד לא מזמן…. עד גיל 70.
ההודעה על מחלתו של גדי ומותו, יצרו אצלי ואני מאמינה אצל הרבה מאוד חברים מסמינר הקיבוצים המון צער, תחושה של החמצה על לכתו של אדם בטרם עת בעינינו. כאשר מקבלים הודעה כה קשה, לאחר השוק הגדול והכאב העצום, עולות מחשבות מה בעצם היה גדי עבורי ומדוע ההודעה על מותו כה קשה לי.
אנסה לענות בשני מישורים המישור האישי שלי של אילנה וגם במישור של התרומה העצומה של גדי במכללה והחותם שהוא השאיר אצלנו שניכר עד היום.
גדי בעיני היה סוג של "מנטש" אדם מאוד ישר, נעים הליכות, שקט אבל בהחלט בעל עקרונות ברורים שאיננו מהסס לומר אותם ולדבוק בהם. הכרתי את גדי בתחילה כמרצה בצוות ההוראה שבניהולו, ובהמשך בתפקידי ניהול שונים. גדי היה עבורי סוג של מורה דרך, אדם שניתן ללמוד ממנו רבות, תמיד יש דברים חדשים שאפשר ללמוד ממנו. למרות שאנחנו באים מדיסציפלינות שונות אני כימאית והוא מומחה בבוטניקה ואקולוגיה, יצאנו ביחד לסיורים, למדתי ממנו הרבה מאוד על צמחי ארץ ישראל וגם על תפיסות סביבתיות מאוד עמוקות. למדתי גם על הרצינות הרבה שבה התייחס לכל סיור או הרצאה שנתן, החל משלב ההכנה ועד לדרישות הרציניות מהסטודנטים.
גדי לימד במכללה מגוון רחב מאוד של קורסים: בוטניקה, צומח ארץ ישראל, אקולוגיה, מגוון ביולוגי, סמינריונים, נושאים נבחרים במחקר סביבתי וכמובן קמפוסים וסיורים לימודיים. מעניין מאוד שכאשר כל נושא התקשוב החל, גדי נכנס לנושא זה מהר ועמוק. הוא נתן קורס בנושא, עודד את צוות ההוראה שבאחריותו והקים צוות כתיבה ומחקר בנושא. בנוסף גדי גם היה מנהל ההוראה המקוונת במכללה ועורך התוכן של פורטל אח"א – אתר האינטרנט החינוכי – אקדמי של המכללה במשך חמש שנים, שנים שהוראה מקוונת הייתה עדיין בראשית דרכה. גדי היה מרצה נערץ ומוערך, הסטודנטים שלו העריכו את האיכפתיות הרבה לכל סטודנט, את ידענותו הרבה ואת יכולתו ללמד באופן ברור, מאורגן ומסודר.
לצד עבודתו כמרצה שימש לאורך שנים רבות בתפקידי ניהול רבים ומגוונים במכללה:
ראש מסלול ביולוגיה-כימיה ומרכז התמחויות מדעי הטבע, מרכז תכנית תואר שני בחינוך
סביבתי שזוהי תוכנית שהוא למעשה הקים והייתה התכנית הראשונה לתואר שני במכללה. גדי היה ללא ספק מראשוני המובילים את נושא הסביבה במכללה.
גדי כיהן גם כראש בית הספר ללימודי מוסמך לתואר השני וקידם תוכניות תואר שני נוספות במכללה. היה חבר בהנהלת המכללה , יו"ר ועדת הוראה ועוד תפקידים רבים אחרים ומגוונים במכללה ומחוץ לה.
מחוץ למכללה שימש עורך "רתם", חבר בוועדה המקצועית לשימור צמחים
בסכנת הכחדה, ועוד תפקידים רבים.
גדי היה לא רק מורה, מנהיג ואיש סביבה אקטיבסט, אלא גם חוקר מוערך מאוד. עסק בצמחי מלחה, צמחים נדירים במישור החוף, ביולוגיה של בר זית, פריחה צמחי בר בתי הגדלים בחמרה וכורכר. גדי היה שותף בכתיבת ספרים חשובים מאוד, ספרים שהם נכסי צאן ברזל בתחום: אקולוגיה של הצומח בארץ ישראל. אקולוגיה – התיאוריה והמציאות הישראלית. הספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה בישראל. כרך א'. וגם כרך ב'. אלה רק חלק מן הספרים ותכניות הלימוד שכתב. בנוסף, כתב ערכים באינצקלופדיות, פרסם מאמרים בארץ ובחו"ל, כתב הרבה ברותם ולאחרונה גם ייסד והוביל את כתב העת המקוון כלנית.
לסיום דברי, אומר שגדי איננו איתנו היום גופו, אבל רוחו, פועלו ומורשתו מלווים אותנו יום יום. גדי נמצא בכל אחד מאיתנו, בני משפחה, תלמידים, עמיתים לעבודה ולפעילות הסביבתית, והחברים הרבים ואולי בכך נוכל למצוא נחמה קטנה.
ד. דברים מאת רות זוזובסקי – סמינר הקיבוצים
גדי מגיע לסמינר ב1975 לפי הcv או ב1987. דוקטור צעיר ומבטיח עתיר עשייה ופרסומים. כניסתו לסמינר מתרחשת ערב או בעיצומו של תהליך האקדמיזציה במוסדות להכשרת מורים והיא מבטאת את העניין שיש למכללה בפיתוח אקדמי.
אלו גם היעדים העיקריים שגדי מציב לעצמו בתחילת דרכו במכללה כאשר הוא מתמנה לראש מסלול ביולוגיה-כימיה לחטיבת הביניים ומרכז השתלמויות. בשלב הראשון הוא מתרכז בבניה ובהגשת התכנית לתואר ראשון ובשלב השני בפיתוח התכנית לתואר שני במסלול. תהליכים אלו סימנו לא רק צעדים בפיתוח אקדמי אלא גם מהפך קונספטואלי. מתכנית הכשרת מורים להוראת ביולוגיה "אורגניזמית" כמו שכינה אותה גדי לתכנית הכשרה ללימודי סביבה בדגש אקולוגי מובהק. חבר לאלו גם ניסיון לבנות במכללה תכנית לתואר ראשון BSc בביולוגיה סביבתית ( שלא צלח). הניסיון שרכש גדי בפיתוח תכניות הלימודים והגשתן למל"ג הכשיר אותו ב2003 להתמנות לרכז הפיתוח של כל תכניות התואר השני במכללה.
בתחום הקוריקולרי גדי אינו טירון עומדות לזכותו תכניות לימודים רבות שפיתח במסגרת האוניברסיטה הפתוחה . תכניות לימודים במדעים לבית הספר היסודי ולחטיבת הביניים ומשנות האלפיים לתחום חדש, תכניות לימודים מקוונות ובניית אתרים לימודיים.
בצד הפיתוח הקוריקולרי גדי מתרכז בפיתוח אקדמי של הצוות. למרות שכל צעד שגדי ביצע היה מתוכנן מראש על ידו, הוא הצליח לממשו מתוך שיתוף מלא של חברי הסגל ויעידו הפרוטוקולים של אין ספור הישיבות שקיים שחלק מהם עוד נשמר אצלי. אני זוכרת את הטענות של כלפי עודף הישיבות ורק במבט לאחור אני מבינה עד כמה היו חשובות בהנעת השינוי.
בצד הלהט המחקרי בדיסציפלינה שהניב פרסומים רבים גדי מגלה עניין בניהול. הוא נרשם לקורס ניהול אקדמי פדגוגי במכון מופת ולמרות לגלוגי הוא מתלהב. "אני לומד הרבה" הוא טוען. גדי מתגלה כמנהל חרוץ וקפדן ולמרות זאת הוא מקובל מאד על הצוות. הצלחתו כראש מסלול לא נעלמה מעיני ההנהלה וגד הולך ונטמע בכל הגופים ועשיות במכללה. חבר הנהלה, בוועדת הוראה, במועצה האקדמית, בוועדה לקידום דרגות, ראש בית הספר ללימודי מוסמך, ראש היחידה להערכת איכות ועוד.
במקביל גדי מגלה עניין גדול במהפכת התקשוב ומניע אותה במסלול. רוב חברי הסגל נענים בשמחה בעוד שאני מוצאת את עצמי עיוורת לגבי חשיבותה וממאנת להתחבר לנושא, מקווה שהאופנה הדיגיטלית תחלוף. ואכן חלפה על פני והותירה אותי נכה. הצוות וגדי מתמחים. גדי בונה אתרים ומפעילם במכללה ומחוצה לה עד לימי "כלנית" שבעונה זאת פורחת.
אהבתי את גדי. את יושרו ונועם הליכותיו, את צניעותו כמו גם את עקשנותו. לאורך כל השנים שעבדנו ביחד שררה בינינו ידידות חמה שהייתה תוצאה של הערכה, אמון וחיבה אמתית שרכשנו זה כלפי זה.
הערכתי את האופן הנבון שבו ניהל את המסלול, את דעותיו המקצועיות ואת הידע שלו. גדי לא ראה את עצמו כפדגוג, הוא התבצר בתחום הדיסציפלינרי. את תעודת ההוראה הוציא מאוחר יחסית במכון מופת ואת התפקיד הפדגוגי הותיר לי משום מה. שמחתי לתפקיד הפדגוגי שהוטל עלי ומהר מאד הייתי יותר מדריכה ורכזת של צוות מדריכות מצוין, ממורה לטבע.
למרות צניעותו במה שקשור לתחום הפדגוגי גדי היה מורה מעולה. כעוקבת אחרי פרסומיו, תכניות הלימודים שכתב, כנוכחת בשעוריו ובסיורים המופלאים שהדריך, ידעתי כמו כל אלו שהשתתפו בהם שאני עדה לפדגוגיה משובחת.
היה נעים לי לפגוש את גדי בבוקר, בכניסתי למעבדה או בשלב מאוחר יותר לצריף האחורי בו השתכן כראש תכניות התואר השני. נהניתי מאד לצאת לטיולים המשותפים ועד לאחרונה הייתי שולחת שאילתות ומסרונים אודות צמחים לא מוכרים, "מה זה"?
הידידות גלשה גם מעבר לסמינר, למפגשים חברתיים, להיכרות עם המשפחה עם נאווה שהכרתי עוד מהימים שבהם עבדה במכללה. להיכרות עם הבנות והנכדים ועם חבורת המטיילים שגדי הנהיג ושאמצה אותנו. כך התאפשר לי ולמנחם לחוות את גדי ולהיות עמו גם אחרי פרישתו ובכלל זה החודשים האחרונים בהם אובחנה מחלתו.
במפגש האחרון על ערש דווי כל מה שנותר היה לי לעשות הוא להטיח קללה וגדי חייך
אתה חסר למנחם ולי מאד
ה. דברים מאת ד"ר ערגה אלוני
עננה אפורה כבדה ומעיקה, הסעירה והטרידה את מחשבתי מאז שגדי סיפר לי באומץ רב על דבר מחלתו ואמר: "אמשיך לעבוד באתר כל עוד אני יכול"!.
אנחנו הכותבים, המשכנו לבקש את עצתו בנושאים השונים באתר "כלנית". מה מתאים, מה עדיף, האם להחליף תיאור לצמח וכד'. גם ממיטת חוליו, גדי עבר על החומר ביסודיות. העיר, יעץ והעלה את הכתוב למקומו. עד ש… אבד כוחו והכתבות האחרונות של חודש אוקטובר, נותרו כטיוטות. הבנתי…..!
גדי היה משכמו ומעלה. ידען גדול בנושאי צומח הארץ והאקולוגיה שלה, מכיר ואוהב את משעולי הארץ שידע את המקומות בהם מסתתרים הצמחים הנדירים וה"האדומים". מוכשר בכתיבה, בעל ניסיון מוכח בנושא, עם יכולת חשיבה מדעית מעולה. היה אדם חרוץ ויסודי: נשלחה אליו כתבה לעיונו, היא חזרה מהר עם עצות והערות מועילות. אך סוד קסמו היה טמון ביושרו בצניעותו, וברצונו לתת עזרה. מעולם לא עסק ברכילות, ומפיו לא נשמעו מילות ביקורת זדוניות על אנשי מקצוע מתחרים. תענוג היה לעבוד ולשהות בסביבתו.
כזה היית גדי, וכך תמיד נזכור אותך!!
מבטיחים שבכוחות משותפים נמשיך לערוך ולפרסם מידע בוטני לאתר "כלנית" פרי יצירתך. נספק למתעניינים מידע ככל שניתן על צמחיית הארץ. והאתר נר לזכרך, ימשיך לפעום ולתפקד.
ו. דברים מאת חגית כרמון
גדי! כבר עבר חודש…
איך אפשר לדבר עליך בזמן עבר?
כל כך היית נוכח בחיינו המון שנים, ופתאום…
גדי של כולנו איננו…
כשהתבשרתי על מחלתך, שאתה בעצמך סיפרת לי עליה – נהפך עולמי. כי, מי כמוני הכיר את המחלה? מאז, התפללתי לשלומך כמו שאף פעם בחיים לא התפללתי. אבל, זה לא הספיק. ומאז אני נזכרת בך בכל מקום אליו אנחנו באים ובטיולים המדהימים.
ובכלל איך הכרתי אותך? אתה הוא זה שקבלת אותי לעבודה הנהדרת בסמינר הקיבוצים. במעבדה לטבע, וכל כך הרבה דברים למדתי ממך ובאיזו שמחה הייתי באה מביתי לסמינר ביודעי שאפגוש שם בין "מגדירי ההגדרות", איסוף הצמחים, ההסתכלות דרך המיקרוסקופ ומה לא? אפגוש את גדי פולק! המורה המתמיד והצנוע שאין דבר שלא ידע! ואת מי אשאל עכשיו על פרחים, עצים ושיחים?
כבר עכשיו אני יודעת עד כמה נתגעגע לטיולים הנפלאים ששותפנו בהם עם שאר החברים שלך. ואיך היינו שמחים לקבל את האי-מייל שלך שמודיע לנו שיש טיול בשבת.
גדי – כלל לא הספקנו להיפרד ואני כבר כל כך מתגעגעת. נזכור אותך תמיד ונשמור על קשר אמיץ עם נאוה ושאר החברים.
שלך לתמיד חגית ואריה כרמון.
