משתלת קנביס התגלתה בבור-מים מס.111 בשמורת הר-הנגב; כך שומרת רט"ג על אתרי הציונות והטבע ?

אבי שמידע, חוג כלנית, המחלקה לאבולוציה ואקולוגיה והמרכז לרציונליות, האוניברסיטה העברית בירושלים – avi.shmida@gmail.com

—————————–
התצפית: 29.6.2023
פרסום: 3.6.2023
—————————–

תקציר: בטיולנו האחרון בהר-הנגב הגבוה, טיילנו בשביל סובב רמון ועצרנו לבקר בבור מים פתוח "ישראלי" מס.44(ראה אתר עמוד ענן). המקום שיחי מלוח וצמחי בר נדירים הופתענו לגלות בבסיס הבור משתלת צמחי קנביס משגשגים. לצערנו "בור הקנביס נמצא בתוך שמורת טבע קרוב לכביש מאוד לכביש 171. מדוע מרשים לגדל צמחי תרבות ולהשחית את הצומח הטבעי של "בור ישראלי ציוני" בתוך שמורת טבע, שאלנו ?! על כך, ויותר חשוב על מיניות הקנביס והקשר שלה לבסיס התיאוריה הזוויגית האבולוציות בכתבה הבאה.

=====================

בטיולנו האחרון בהר-הנגב הגבוה, טיילנו בשביל סובב רמון הנושק לכביש 171 ועצרנו לבקר בבור מים "ישראלי"(ראה אתר עמוד ענן), הנמצא 2 ק"מ מזרחית לצומת דרך נ.עקרב על כביש 171. בור זה אהוד עלינו במיוחד כיון שד"ר מוטי היימן לימד אותנו בזמנו "מהו בור פתוח ישראלי" ואיך מזהים כי הוא מתקופת הברזל-2, היינו תקופת ממלכת יהודה (מאה 8-7 לפני הספירה, רק לפני 2800 שנה !). גם אבן-ארי בכבודו ובעצמו סיפר לנו ב"לילות חוות-עבדת" על מסעותיו בשנות החמישים עם האכריאולוג י.אהרוני כיצד מצאו והגדירו פעם ראשונה את "טיפוס הבור הישראלי" בבור מים קרוב ליד צומת נחל עקרב( ראה מפת עמוד ענן "בור אבן-ארי"). אנו מתקרבים אל הבור (ראה תמונות) והנה הפתעת חיינו: " בתחתי הבור שורות ירוקות של צמח הקנביס, מסודר בטורים מקבילים וצינורות גומי שחורים יוצאים מחבית. הזועקת בצבעה הכחול מסנוור. הבור מלא באבק לסי אשר בשנת 2019 היה מאוכלס על ידי שיחית מלוח קיפח גבוהה ובמקום צמחי בר מדבריים יש בו כיום עשבים שוטים וצמחי קנביס "מפוארים". צינור פלסטיק שחור מוזר יוצא מתחתית הבור, עובר את אוכל גבעת הבור ויורד מטה לעבר הכביש המרוחק כ-250 מ' מהכביש הראשי בואך מצפה רמון. גללי גמלים טריים מקבלים את פנינו מסביב לקדרת הבור המגודר בגדר פשוטה למניעת רעיית מעלי-גרה.

בור הקנביס ובו משתלת קנביס, גללי גמלים טריים וצמחי בר בשוליים.

בור מספר 44 אשר נכנה אותו להלן "בור הקנביס" הוא אחד מרבים מהבורות הפתוחים , כנראה רובם מתקופת ממלכת יהודה (ברזל-2) החפורים בחוואר פצלי אורה ומפוזרים מצפון לכביש 171 בקו העובר מביס לקצינים ועד בורות לוץ והר-חריף. בחלק המזרחי השטח משמש לאימוני ב"ד 1 וחלק גדול מהבורות הושחתו; בחלק המערבי הבורות ממוקמים בתוך שמורת טבע ושומה עלינו לשמור עליהם! אפילו לחובבי בוטניקה כמונו, מהווה כל בור פתוח – "דגל ציוני" בולט בשטח ואנו דוגמים בדבקות את הצומח הטבעי בכל בור ובור. אנא- קראו לפקחי רשות הטבע והיחידות המיוחדות האמורות לפקח על "טבע ארצנו" לשמור על אוצרות אלה.

בהמשך בטיול , זכינו לחצות עוד צינור שחור מוביל מים אשר הוביל כנראה ל"גינת קנביס" נוספת בחלק העליון של נחל כביר; על פי פקחי רט"ג זהו אזור אסור בכניסה למטייל וחובב הטבע הישראלי, אך פרוץ לכל דיכפין ל"חקלאי הגראס המקומי"…הצינור השחורחוצה את שביל סובב רמון ואף אחד לא שם לב אליו; בנקודת המעבר הוא מוטמן בעומק 4 ס"מ באדמה (ראה תמונה) וכנראה מובילים בו מים במשאבה רועשת מכביש 171 בואך שמורת הטבע הסגורה.

צינור הפלסטיק השחור החוצה את שביל סובב רמון ברכס האשליל מעל בור הקנביס ומשמש להובלת מי ההשקיה לגינת הקנביס בראש נחל כביר. שני מימין: פסגת 949מ. הצופה מעל בור הקנביס ועליה "טומולוס טנק" של אבות אבותנו בני הברונזה הקדומה. צילם א.ש. ©

אז…מה חשוב באמת בנושא הקנביס והגראס ? לא הריח, לא העישון אלא "באמצעות הקנביס נלמד על התיאוריה הזוויגית באבולוציה": איזה צמחי קנביס מגדלים כדי לקבל "גראש טוב ומריח?" – ברור, רק את הנקבות; צמחי הבר מייצרים תמיד (זהו החוק הבסיסי בטבע["כלל פישר"] שנולדים כמעט תמיד חצי נקבות וחצי זכרים) 50% זכרים וחמישים אחוז נקבות; את הזרעים הזכריים משמידים ואת הזרעים הנקביים שותלים ומהם גדלות רק צמחי נקבה המייצרות כמות גדולה יותר של חומר הקנבאין, הוא הסם הממסטל והמרםא גם יחד. ומדוע חותר חומר פעיל נוצר בשתילים הנקביים? האם האדם יצר עיוות זה לטובת הנקבות? "לא ולא!" כבר בשנות השבעים של המאה הקודמת הסבירה התיאוריה האקולוגית מדוע כדאי לייצר את חומרי ההגנה כנגד אכילת הצמח דווקא בצמח או האיבר החשוב יותר לקיום המין הביולוגי. וכיוון שהנקבות הן המגדלות את הזרעים, הם בצמחים הצאצאים – חומרי ההגנה כנגד אכילת העלווה עוברים מהצמח הצעיר ומתרכזים בפירות סביב הזרעים; משום כך סם האופיום מתרכז סביב ההלקט השמן של הפרג ובצמח הקנביס החומרים הכימיים השניוניים מתרכזים סביב התפרחות המבשילות. ועל שאר נפלאות הקנביס ראו בכתבה באתר "כתב-העת כלנית".