עץ מיש דרומי קדוש שכן על דרך הראשית לבית-לחם בצד מטע הזיתים של מנזר מר-אליאס בדרום ירושלים. עירית ירושלים בנתה סביבו מעקה אבן מיוחד בשולי צומת חומת מגן וצליינים וחובבי טבע רבים בקרו אותו לאורך הדורות. והנה בסתיו 2024 נבנה במקום אתר של מנהלת פיתוח גבעת המטוס וב"מחי יד" יותר מדויק במחי טרקטור ענק, הושמד המיש הקשיש ואיננו עוד.
הסוג אפון בישראל כולל שלושה מיני בר- אפון מצוי, א. קיפח וא. נמוך, אפון תרבותי ומין תרבות נוסף מאתיופיה - אפון אתיופי. המאמר מפרט את התפוצה והאקולוגיה של מיני האפון בישראל ועומד על יחסי הקרבה הגנטית בין מיני הבר למין התרבות. האפון המצוי נפוץ בישראל מגבול הצפון ועד לאזורי הספר של הנגב המערבי ודרום הר חברון. האפון הקיפח מוכר מהגליל העליון, צפון הגולן, והכרמל. מובחנים שני אקוטיפים של אפון נמוך; צפוני, המוכר מבתות בצפון הגולן והחרמון ודרומי, אלמנט של בתי גידול מופרים, שדות מעובדים וצדי דרכים מבקעת כנרות דרך עמק יזרעאל, רמות מנשה, השפלה והנגב המערבי. על פי יחסי ההכלאה ומדדי קרבה שנקבעו על פי סמני דנ״א ניתן לקבוע כי מוצאו של האפון התרבותי מהאקוטיפ הצפוני של האפון הנמוך. מוצאו של האפון האתיופי מאוכלוסית מיכלוא עתיקה בין אפון קיפח לבין האקוטיפ הדרומי של האפון הנמוך.
בספר מלכים ב' מסופר: "וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן, וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ: עַד הֱיוֹת רֹאשׁ-חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף, וְרֹבַע הַקַּב חרי (דִּב-) יוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה-כָסֶף" (מלכים ב', ו': כ"ה). בספרות הוצעו מיני הצמחים הבאים כ'חריוני יונים': חמצה תרבותית; נץ חלב מפושק; פקעון נאה; חרוב מצוי; צבעוני מונטנה וינבוט השדה. אנחנו מציעים את ינבוט השדה על סמך: השמות האכדיים, נתוני תפוצה, תכונות אקולוגיות ומורפולוגיות, אכילות והשימושיים הרפואיים של ינבוט השדה לאורך הדורות.
גשמים המאוחרים בחודשי אפריל מאי ומאורעות המלחמה בגבול הצפון שינו את תוכניות חוג כלנית לבוטניקה; בעקבות איסור הטיולים בחרמון הגבוה קבענו השתלמות נוספת בדרום רכס הר-מירון וביקרנו שני צמחים יוצאי-דופן בפרחים ענקיים לבנים הפורחים במחצית חודש מאי – מישויה פעמונית ושושן צחור. אלה שני צמחי שושנת רב-שנתיים אשר מבנה הפרח שלהם מרמז על קשר קדום לאקלים שונה מזה של החבל הים-תיכוני ועל האבקת לילה של פרפרי לילה. כיום המישויה מואבקת ע"י דבורת-עץ סגולה והשושן "מחפש את מאביקו שנכחדו". כמו כן למדנו על החורש הים-תיכוני, האם הוא שונה מיער נשיר צפוני והאם יהפוך ליער בעתיד. הופתענו לגלות כי ברום רכס זבד (965-1005 מ) אין בכלל עוזרר אדום ורוב אלוני התולע שפגשנו היו בגודל של 0.5-1 מטר, מדוע? פגשנו מיני צמחים רבים, בין הנדירים והמעניינים נמנה את ערבז דק-פרחים, תלתן רפה בן-חיטה דל-שיבולת ודבקה סורית.
השתלמות צפון הגולן כללה שתי תחנות ביער אודם ותחנה גדולה בבקעת נמרוד, למרגלות החרמון. החזאי צפה גשם יומיים גשומים לימים שלפני הסיור וליום הסיור. ערפל כבד שרר באזור עד הצהרים. ביער אודם ביקרנו מחד ביער פרק פתוח ששלטו בו דגניים וקטניות (18 מיני תלתן) בשיא פריחתם, ומאידך בחורש צפוף ומוצל עם תת-יער מפותח של לקוקיה כרתית ולפסנה ענפה. מירונית סרגלנית פרחה באתרים אחדים. בבקעת נמרוד הלכנו מצומת נמרוד דרך גבעת הסחלבים, מעיין הכריך ושלוליות אחו קווקזי שופעים בפריחת סחלב ריחני ושפתן דפני.
לשון-אפעה הוא שרך נדיר ביותר בישראל אשר שני המינים שלו בארץ נמצאים בסכנת הכחדה והוכרזו כמינים אדומים (שמידע ופולק 2007). השנה זכינו לראות ולתעד אותם באותו מועד, במחצית השניה של חודש נובמבר; בצפון, בחוף שמורת הבונים גדלה לשון-אפעה קטנה ובחולות הערבה גדלה לשון-אפעה רבת-עלים. לשון-אפעה שייכת לקבוצה מיוחדת של שרכים הידועה מאז תקופת היורה-טריאס. על הקבוצה ועל האופייני והמיוחד לכל מחלקת השרכים במאמר הבא.
השתלמות כלנית בחודש דצמבר 2023 סקרה את אזור שיפולי צפון מערב השומרון (קראנו לו משולש בחן-חריש- עמק חפר" או אזור בקה אל-ע'רביה) וצחנה בודדת בגבעת הכלניות אשר במזרחו של עמק חפר. ביקרנו בחלקות של "שרידי הצומח הטבעי" בחבל ארץ זה וניסינו להבדיל בין יחידות הצומח הטבעי שהיה קיים מקדמת דנא לבין עצים וצמחים אשר "פלשו" לאזור בעקבות החקלאות המסורתית וההתישבות הצפופה הרב-תקופתית שהתנחלה במקום לאורך הדורות. ביקרנו במדרון תלול בעל נארי מפותח בכפר מרג'ה ורשמנו "בפעם הראשונה למדע" את המינים המאפיינים חברת חורש טבעי של אלון מצוי. מאידך ביקרנו בכמה עצי אלון תבור מרשימים ובחלקות יער של חברת אלון תבור ואשחר ארץ-ישראלי ודנו באפשרות כי חברת צומח זו היתה צומח הקלימקס של האזור והאם ומדוע חרוב מצוי, אלת מסטיק וזית אירופי בר נכללו בה? קינחנו בגבעת הכלניות בה רואים "שחור על גבי לבן" מה קורא לשטח מכוסה כלניות עם רעיה מבוקרת כאשר זונחים אותו...וממרום הגבעה סיפרנו על העבר של עמק חפר שהיה מכוסה ביצות ומקווי מים טבעיים אשר צמחים טרופיים ואולי אפילו תנינים היו שכיחים בו בעבר.
בהשתלמות כלנית זו, עסקנו כנושא מרכזי במבשרי הגשם הם פורחי הסתיו, ובאקולוגיה והתאמה של קבוצת הגיאופיטים לסובב הים תיכוני. זכינו לגלות רק שני גושים של סתוונית ירושלים - Colchicum hierosolymitanum , כנראה עקב הכחדת האוכלוסייה בשלושים שנים האחרונות. דנו מהו "הגשם היורה" ומה מאפיין את האקולוגיה של שוק הסתיו. אפיונו את האזור הים-תיכוני באקלים דו-עונתי קיצוני בו בקיץ הגשמים נעדרים חמישה חודשים ויותר. בהתאם, פורחי הסתיו מעבירים מהאביב משאבי מזון תוך אגירה תת-קרקעית ופורחים לרוב ללא עלים, בסתיו. התמקדנו בהתאמות הפריחה של חמישה מינים: סתוונית ירושלים, בן-חצב סתווני, חצב מצוי, כתלה חריפה וחורשף מצויץ. כמו כן, דנו בפנולגית הפריה של עצי ושיחי חורש ים תיכוניים אשר מבשילים בסתיו להם פרי עסיסי מתוק או עסיסי-שומני: זית אירופי, ער-אציל, מיש דרומי, פועה מצויה, שבטן לבן, שרביטן מצוי, דבקון הזית ואספרג החורש. הופתענו לגלות שהחרובים השתולים בעמק המצלבה עדיין לא פורחים וניסינו להסביר מדוע קטנית זו הפרידה את הזוויגים והיתה לצמח דו-ביתי.
בהשתלמות כלנית האחרונה, ביקרנו בתחנות באזור ירושלים בהן ישנן עדיין אוכלוסיות פורחות של חלמונית גדולה. סוף חודש נובמבר הוא שיא פריחת החלמוניות באתר מעלה רחבעם, וסוף פריחת החלמוניות באתרים באיזור בית צפאפה, ושדה בועז. אתר החלמוניות בנחל קטלב גמר לפרוח זה מכבר. בנוסף לחלמוניות זכינו לראות שני מיני סתווניות ולא מצאנו פריחה של המין השלישי – סתוונית טוביה. ראינו פרטים יפים של סתוונית ירושלים בגבעת המטוס בבית צפאפה וסוף פריחה בעמק המצלבה. הפריחה המאוחרת של סתוונית ירושלים השנה בדיוק באותם אתרים בהן אנו מכירים אותם בשנים קודמות – הינה אינדיקציה ברורה לכך שהשנה רוב הצמחים פורחי הסתיו מאחרים לפרוח לפחות בשבועיים. סתוונית היורה מופיעה בשיא הפריחה עם עלים בכיסי קרקע בין סלעים בתחנת עמק המצלבה, ואיבי הנחל, ליד תקוע. למדנו להבדיל בן שני מיני הסתוונית. אי מציאת סתוונית טוביה, בתחנת מעלה רחבעם ובתחנות שעשינו בחתך כביש מעלה עמוס – רוג'ום א-נאקה, מרמזת גם היא על האיחור בפריחה בסתיו תשפ"ד.
בעבודה זו חקר דר' קובי כח (ז"ל) את מנגנון האבקה של הלופית המצויה Arisarum vulgare, והמאביקים שלה. מתברר כי תפרחת הלופית המצויה, בניגוד לכל שאר בני משפחת הלופיים באזור הים-תיכוני, בעלת יכולת האבקה עצמית. תכונה זאת מאפשרת לה יצירת זרעים בתנאים שבהם המאביקים אינם בנמצא ואכן, הלופית פורחת בשיא החורף, בעונה בה הטמפרטורות נמוכות, מרובים הגשמים והמאביקים נדירים. מתברר שמאביקי הלופית כוללים בעיקר יתושים וזבובים קטנים הנמשכים כנראה לריח שמפיקה התפרחת, מרומים, ומבקרים בפרח ללא קבלת גמול כלשהו. הפסים הבהירים לאורך מתחל התפרחת, משמשים להם כנראה, פסי הכוונה ליציאה ממלכודת זו. אסטרטגיות של האבקת רמיה נפוצות במשפחת הלופיים אשר רובם מתרכז באזור הטרופי.
