כיצד ניתנו שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל

אורי רוזנברג agron@netvision.net.il

מתן שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל היה מעשה בעל משמעות עמוקה, כביטוי לחזרה אל ארץ האבות, יישוב המולדת והנחלת השפה העברית המתחדשת, מתוך זיקה למקורות וגאולת שמות עבריים עתיקים. השמות העבריים של צמחי ארץ ישראל לקוחים ממקורות רבים, נדבך על גבי נדבך: התנ"ך, התלמוד והמשנה, כתביהם של סופרי ומשוררי ימי הביניים ותקופת ההשכלה והתחייה, חידושים של המורים לטבע ולעברית במושבות העלייה הראשונה והשנייה בגליל וביהודה, שמות עממיים בהשפעת הערבית, שמות שטבעו חוקרים, בוטנאים ואנשי אקדמיה אחרים; ומעל הכל – שמות שניתנו על ידי ועד הלשון וממשיכיהם באקדמיה ללשון העברית. גם נדבך אחרון זה היה תהליך רב-שלבי, שראשיתו בליקוט וכינוס הקיים, ואחריתו בעבודה מדעית מדוקדקת על פי עקרונות הבוטניקה, כללי הכתיב העברי וחוקי הדקדוק. במאמר זה אסקור את התהליך התרבותי-מדעי שהחל באופן רשמי ב-1913, אך למעשה הרבה לפני כן, בזכות כמה אנשים שהניחו עבורו את היסודות.

הקדמה כללית על שמות צמחים

לצמחים יש שני סוגי שמות: שמות מדעיים (botanical names) ושמות עממיים  (common names ). השם המדעי של כל צמח אמור להיות אחיד בכל העולם. הוא ניתן בלטינית על פי כללי הנומנקלטורה הבוטנית הבינארית (שם סוג ושם מין) בשיטת ליניאוס ועל פי כללי הדקדוק הלטיני. השמות העממיים ניתנים בכל עם, או קהילה, או חבל ארץ, בשפה המקומית. השם העממי אינו מבחין בהכרח בין סוגים למינים, הוא יכול לכלול מילה אחת בלבד או צירוף מילים (אלון, ברוש, נענע, זעתר, מקור-חסידה), בדיוק כמו אצל בעלי החיים (אריה, צב, זאב, יתוש, כלב ים). השמות העממיים נושאים איתם את עקבות המיתוסים, האגדות והאמונה הדתית של אותו עם או מקום. בין שמות הצמחים  נוכל למצוא שמות של גיבורי המיתולוגיה היוונית, קדושי הנצרות, וגם שמות שנובעים מצורת הצמח, בית הגידול שלו, סגולות רפואיות שמייחסים לו וכד'. השמות העבריים הם בעלי ייחוד מבחינה זו, משום שמיעוטם אכן מגיע ממקורות עממיים, מתושבי הארץ היהודים והערבים, אך מרביתם נקבעו על ידי מומחים – בלשנים, היסטוריונים, אנשי ספרות ושירה ובוטנאים והם מותאמים למבנה הבינרי של השמות המדעיים, כלומר – השמות העבריים העממיים הגיעו ברובם לא "מלמטה" מן העם, אלא "מלמעלה" מן הממסד המדעי.

המקורות לשמות העבריים של צמחי ארץ ישראל

בתנ"ך נזכרים כמאה שמות של צמחי תרבות ובר. רק כמחצית מצמחים אלו זוהו באופן וודאי. לדוגמה – עד היום ניטש וויכוח בין הבוטנאים על זיהויים המדויק של החבצלת והשושנה משיר השירים. המשנה והגמרא, העשירים בפרשנות על צמחי המקרא, עוסקים בעיקר בגידולי תרבות ורק מעט בצמחי בר. צמחי ארץ ישראל נזכרים במקורות היהודיים בהקשר של קיום פולחן ומצוות דתיות, או כדימויים ומטאפורות, ללא תיאור בוטני מדויק ולכן קשה זיהויים.
אסף הרופא היה רופא יהודי שחי בגליל כנראה במאה השישית (על שמו נקרא בית החולים שלאחרונה הוסב שמו ע"ש יצחק שמיר). אסף הרופא כתב ספר רפואה בשם "ספר רפואות", ספר הרפואה הקדום ביותר בשפה העברית שהשתמר עד ימינו, ובו הוא מזכיר כמאה צמחי מרפא. ספר זה מהווה את אחד המקורות לשמות העתיקים של צמחי ארץ ישראל.
בתקופת ההשכלה ותחייתה של השפה העברית, בשלהי המאה התשע-עשרה, בד בבד עם התפתחות מדעי הבוטניקה והסיסטמטיקה באירופה, החלו סופרים, משוררים וחוקרים יהודים לחדש את שמותיהם העבריים של הצמחים ולהעניק שמות עבריים לצמחים הרבים שאינם נזכרים במקורות. נזכיר בהקשר זה את הסופר שלום יעקב אברמוביץ, הידוע בשמו הספרותי מנדלי מוכר ספרים (1835 – 1917)  אשר פרסם בין השנים 1862 עד 1872 את הספר תולדות הטבע בשלושה כרכים, בו חידש שמות עבריים רבים לצמחים ובעלי חיים, שמות הנהוגים עד היום בשפתנו.
עמנואל לעף (1854 – 1944 ,Immanuel Löw) רב, בוטנאי ובלשן מהונגריה הקדיש עשרות שנים בניסיון לזהות את כל הצמחים הנזכרים במקורות היהודיים. את מחקרו המונומנטאלי פרסם בארבעה כרכים של הספר  "צמחי היהודים" שיצא לאור בגרמנית בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת. קדם לספר זה פרסום עבודת הדוקטוראט של לעף, על שמות הצמחים בארמית, משנת 1899. ספריו אלו, שלא תורגמו לעברית, שימשו את חברי ועד הלשון כמקור מהימן ביותר לשמות הצמחים וזיהויים במקורות היהודיים העתיקים.

עם הגיעם ארצה בעלייה הראשונה והשנייה, החלו מורים לטבע ובוטנאים לתור את הארץ, להגדיר את צמחיה ולהעניק להם שמות עבריים. כל מורה ואיש טבע נתן שמות כאוות נפשו ולשיטתו. היו שהסתמכו על השמות הערביים והיו שתרגמו לעברית את השמות המדעיים הלטיניים, אך לא לפי כללים מוסכמים. שמות עממיים נוצרו על ידי חקלאים, חוקרי טבע וילדי המושבות. נוצר מצב בו לכל צמח היו כמה שמות, או שם אחד לכמה צמחים, והבלבול היה רב. מתן שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל היה מעשה בעל משמעות עמוקה, כביטוי לחזרה אל ארץ האבות, יישוב המולדת והנחלת השפה העברית המתחדשת. נוצר הצורך ליצור, יש מאין, שמות עבריים לאלפי צמחים שבוטנאים זרים (בואסייה, בלאנש, פוסט, דינסמור) ומקומיים (אייג, אהרונסון, זהרי, פיינברון, קושניר) גילו והגדירו.
אפרים הראובני (רובינוביץ) (1881 – 1953) היה בוטנאי וחוקר לשון ופולקלור. הוא פעל יחד עם רעייתו חנה במטרה לזהות את צמחי המקרא והתלמוד ולעגן אותם במארג גיאוגרפי, תרבותי והיסטורי. הראובני אימץ שמות רבים של צמחים מפי ערביי הארץ ויהודי תימן. מרבית השמות שהציע לא התקבלו על ידי הקהילה המדעית משום שהתעלם משיטת הטקסונומיה המקובלת של לינאוס והשתית את עבודתו על עקרונות "הבוטניקה התלמודית". כמה שמות שהציע התקבלו, אך לצמחים אחרים (למשל חלמונית). בשנת 1917 יצאה לאור חוברת מטעם מורי בתי הספר העברים שבירושלים ובה שמות הצמחים כפי שהציע הראובני.
בתו איילת השחר הראובני ובנו נגה הראובני המשיכו את מפעלם הרוחני של הוריהם, נגה הקים את גן "נאות קדומים" ברוח חזונו של אפרים הראובני.

אליהו ספיר (1869 – 1911) היה מראשוני המורים העבריים בארץ ישראל (בבית הספר פיק"א בפתח תקווה), מנהל סניף בנק אפ"ק ביפו, חוקר מוכשר של טבע א"י, ששלט בכמה שפות. בעקבות מאמרו של שאול טשרניחובסקי בעיתון השלוח שיצא לאור באודסה בשנת 1910, בו עמד המשורר על הצורך לתת שמות עבריים לצמחי הארץ, החליט אליהו ספיר לבצע את המשימה, ולצורך כך השתמש בספרו של עמנואל לעף ובמקורות אחרים. אליהו הספיק לקבוע את שמם של 270 צמחים בטרם נפטר בטרם עת והוא בן 42 שנים. את חיבורו הוציא לאור בשנת 1912 הבוטנאי ג'ון דינסמור, אמריקאי שחי במושבה האמריקאית בירושלים.

א. "הצמחים המצויים בארץ" – רשימת ועד הלשון תרע"ג (1913)

ניסיון ראשון למסד באופן רשמי את השמות העבריים של צמחי ארץ ישראל נעשה על-ידי ועד הלשון העברית, אשר בשנת 1913 פרסם ב"זכרונות ועד הלשון" רשימה של שבעים שמות צמחים, וכן את "מונחים לחלקי הפרח". על המשימה הופקד  ישראל איתן, מורה לטבע בגימנסיה העברית בירושלים. בהקדמה לרשימה מתואר הצורך בקביעת השמות  "כראוי לעם היושב על אדמתו" והסדרת המחלוקות בין השמות השונים. ישראל איתן הסתמך על עבודתם של עמנואל לעף ואליהו ספיר, והשלים את החסר בעזרת השמות הערביים. רשימת הצמחים כוללת צמחי בר וצמחי תרבות, מרביתם רק ברמת הסוג. שמות נרדפים לאותו צמח הושארו ברשימה ולא הוחלט על השם הנכון, הרשמי.

אפשר לראות למשל, שהשם דנדנה (המופיע בגמרא כצמח מאכל) ניתן ברשימה זו לסוג Mentha ובסוגריים מצוין השם הערבי נענע. (כיום זהו שמו של השרך דנדנה רפואית).

ב. לוחות להגדרת המשפחות של צמחי א"י, איג ופקטורובסקי – 1925

בשנת 1925 יצא לאור מגדיר הצמחים הראשון בארץ ישראל. המגדיר, מאת א. איג ועוזרו ואהוב נפשו א. פקטורובסקי, כלל רק את משפחות הצמחים. המחברים הסתמכו על רשימות הצמחים שהוכנו על ידי הבוטנאים דינסמור ופוסט. באשר לשמות העבריים של הצמחים, כותב איג בהקדמה למגדיר: "לטרמינולוגיה הבוטנית העברית ולשמות הצמחים העבריים עוד לא נמצאה תקנה. החוברת לקויה מצד זה, ביחוד בקביעת שמות עבריים לצמחים. בשעה שהיינו מסופקים בטיב השם המתהלך בארץ או בטיב השם הנתון באיזה מקור ספרותי, השארנו את השם המדעי בטרנסקריפציה עברית. […] הננו חושבים שהגיעה השעה ליסד בארץ ועדה שתעסוק בזה ברצינות ובהתמדה, ושתעבד במשך הזמן טרמינולוגיה ושמות עבריים קבועים אשר עליהם תסמוך הספרות הפלוריסטית בעתיד."

על כריכת המגדיר אפשר לראות את הציור של שמואל חרובי, המשמש עד היום כסמלו של מנהל המחקר החקלאי, מכון וולקני.

ג. ילקוט צמחים, ועד הלשון, תר"ץ (1930)

ברשימה זו, השניה שיצאה לאור מטעם ועד הלשון, מופיעים 736 שמות של צמחי בר ותרבות (בהשוואה ל-70 שמות צמחים ברשימה הקודמת משנת 1913). חלק מן השמות הם שמות לסוגים ואחרים הם שמות למינים, אך אינם בנויים בשיטה הבינרית. כל השמות הם שמות גנריים, כלומר שם הסוג בלבד. מטרת הרשימה היא כדברי העורכים "כנוס שמות הצמחים במקום אחד" ולכן גם ברשימה זו מופיעים שמות נרדפים של הצמחים ואין בחירה בשם הקובע (זו הסיבה לריבוי השמות ברשימה). את הרשימה ערכו פסח אוירבך ומרדכי אזרחי (קרישבסקי). הרשימה פורסמה כחוברת קטנה בת 72 עמודים הנושאת את השם "ילקוט צמחים" ומהווה מסמך נדיר ורב-ערך בזכות הערות השוליים בהן מצוין מהו המקור של כל אחד משמות הצמחים ומי הציע את השם אם אינו מן המקורות. מידע זה לא הופיע ברשימות הצמחים המאוחרות יותר, בהן גם הוחלט על שם אחד מתוך השמות הנרדפים, שנעלמו מן הכתובים. לפיכך אפשר בעזרת ילקוט צמחים לעקוב אחר השתלשלות השמות העבריים, מקורם והאישים שהיו מעורבים בהצעת שמות חדשים. לדוגמה: הצמח מן הסוג Myosotis מופיע בפולקלור ובתרבות של עמים רבים כסמל של זיכרון ונאמנות. בילקוט צמחים מופיעים כמה שמות נרדפים שלו:
אוזן העכבר – תרגום של שמו המדעי של הסוג, שמקורו ביוונית ומשמעו אוזן עכבר כצורת העלים.
אל-תֶשִי – שמשמעו אל-תשכח, מן הפסוק צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי, וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ (דברים, לב, יח), הצעתו של הסופר מנדלי מוכר ספרים.
זכריָה – הצעתו של שאול טשרניחובסקי (השם מופיע בשירו של ביאליק "קומי צאי").
זכריני – הצעתו של ח. נ. ביאליק שהתקבלה והתקבעה כשם הסוג (כולל ארבעה מינים).

ד. רשימת המונחים במורפולוגיה של צמחים – ועד הלשון, 1930.

במקביל לכנוס ועריכת שמות הצמחים בילקוט הצמחים, הוקמה וועדה שתפקידה היה "קביעת הטרמינולוגיה הבוטנית העברית" שפעולתה הראשונה היתה לקבוע שמות עבריים לחלקי הצמח. הגורם המעורר להקמת וועדה זו היה "המגדיר לצמחי ארץ-ישראל" מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, אשר עמד לצאת לאור. חברי הוועדה היו: פ. אוירבך, מ. אזרחי, א. איג, ח.נ. ביאליק, מ. זהרי, י. מרגולין, י. פיכמן (סופר), נ. פינברון, י. ריכרט.

ה. מגדיר לצמחי ארץ-ישראל, איג, זהרי, פינברון, 1931.

זהו המגדיר המלא הראשון של צמחי ארץ ישראל (צמחי בר וגידולים חקלאיים), כלומר כולל גם את הסוגים והמינים, בניגוד לקודמו מ-1925 שכלל רק את משפחות הצמחים. בבואם לתת שמות עבריים לצמחים מצאו המחברים "בספרות ובפי העם" רק כ-300 שמות לסוגים, בעוד שהמגדיר כולל כ-900 סוגים. לכן הפך מגדיר זה למפעל הגדול ביותר של חידוש שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל. בניגוד לקודמיהם, בחרו מחברי המגדיר רק שם אחד לכל צמח מבין שלל השמות הנרדפים, ולעיתים התעלמו מכל השמות והעניקו לצמח שם עברי חדש. זאת הם עשו בעיקר על ידי תרגום השמות המדעיים, בהתאמה לכללי הדקדוק העברי, לידע הבוטני הנרחב שלהם והיכרותם את צמחי הארץ. כאשר החליטו להעניק שם חדש לחלוטין לצמח, שלא על פי שמו המדעי, עשו זאת תוך הבלטת קו אופייני של הצמח, כגון סמן מורפולוגי או תכונה ביולוגית. ניכרת כאן לראשונה מגמה שבה המחברים לא חשים מחוייבות למקורות היהודיים העתיקים אלא לעקרונות מדעיים. מענינת הערתם של המחברים בהקדמה למגדיר על כך שלא תרגמו שמות מדעיים "שהוראתם קשורה במיתולוגיה נכרית ובאמונות טפלות".

בעמוד הראשון של המגדיר כתב א. איג הקדשה לאליעזר פקטורובסקי, שנפטר בגיל צעיר (1926) משחפת ולא זכה לראות בצאת המגדיר. איג נישא לאחותו של אליעזר, איטה פקטורית.

ו. צמחי ארץ-ישראל – שמות המשפחות והסוגים, ועד הלשון תש"ו (1946)

בשנת 1940 החלו איג, זהרי ופינברון לערוך את המהדורה השניה של המגדיר לצמחי ארץ ישראל. הם פנו לועד הלשון והוקמה וועדה משותפת לשם עדכון השמות העבריים של הצמחים. הרשימה שהוסכם עליה, שכללה 985 שמות סוגים ומשפחות, אושרה בשנת 1946 והיא שמשה את המגדיר שיצא לאור ב-1948. הוועדה מציינת בהקדמה לרשימת הצמחים שמחברי המגדיר במהדורתו הראשונה (1931) קבעו שמות לצמחים "שניתנו שם שלא על דעתה". ואכן שמות רבים שונו שוב. לראשונה הוחלט על ידי וועדה של ועד הלשון על שם אחד לכל צמח ולא על קיום כל השמות הנרדפים, כאשר העיקרון היה להעדיף את השם העברי הקדום ביותר, שיש לו סימוכין במקורות. יחד עם זאת מציינת הוועדה: "כאן המקום לציין, שפרשת זיהוי שמות הצמחים עדיין רחוקה משלמות, ורבים מן השמות המקוריים זהותם עודנה בחזקת שמא. במקרים כאלה נמנעה הוועדה להשתמש בשם המפוקפק המצפה לבירורו, והעדיפה ממנו אפילו את השם הלועזי."
מענין לעקוב אחר חילופי שמותיהם של הצמחים עם התקדמות עבודת ועד הלשון והבוטנאים. לדוגמה הסוג Polygonum  נקרא בילקוט צמחים (1930) בשם חוטר הרועֶה בעקבות השם התלמודי "חוטרא דרעיא". איג וחבריו שינו את השם במגדיר הראשון (1931) ל-רב-בֶּרֶך, כתרגום השם המדעי, המתאר את הפרקים הנפוחים לאורך גבעול הצמח. ועד הלשון (1946) שינה שוב את השם ל-ארכובית, כהצעתו של א. הראובני שנים רבות קודם לכן, מאחר וברך נקראת בלשון חז"ל בארמית "אַרְכֻּבָּה".

ז. הוועדה לשמות צמחי ארץ ישראל – 1993 – 2003

מפרסום רשימת צמחי ארץ-ישראל בשנת 1946 ועד תחילת שנות התשעים, לא עודכנו השמות העבריים של הצמחים באופן רשמי ומוסכם. בינתיים התפרסמו כרכי Flora Palaestina (בשנים 1966 – 1986), המגדירים של מ. זהרי (1989), פינברון ודנין (1991) ורשימת צמחי ישראל בהוצאת רת"ם והעשבייה (1987) ובהם צמחים חדשים ושמות שהפרסומים השונים חלוקים בהם ודורשים הכרעה.
ממשיכתה של ועד הלשון, החל משנת 1953 היא האקדמיה ללשון העברית. בשנת 1993 הוקמה וועדה המורכבת מבוטנאים ומנציגי האקדמיה ללשון במטרה להכין רשימה מעודכנת של צמחי הארץ. הוועדה לשמות צמחי ארץ ישראל שליד האקדמיה ללשון עברית מוגדרת כ"ועדת מינוח" מקצועית. את רעיון הועדות המקצועיות הגה ופיתח חיים נחמן ביאליק, נשיא ועד הלשון בשנים 1924 – 1934.  הוועדה שינתה שמות של צמחים רבים והתאימה את שמות הצמחים לכללי הדקדוק העברי. אחת ההחלטות שהתקבלה היתה להוריד את הא הידיעה משמות צמחים בסמיכות עם שם-תואר, כגון: לשון-פר מצויה במקום לשון הפר המצויה. אחד הנושאים עליהם היו חלוקים חברי הוועדה היה – האם לשנות את השם העברי כאשר השם המדעי משתנה. נושא זה עלה לדיון בקהילת הבוטנאים עוד לפני שהחלה עבודת הוועדה (ראה הפניות למאמריהם של לבנה ושמידע להלן). הוועדה לא הגיעה לידי הכרעה בשאלה זו, אך במרבית המקרים, בייחוד אם השינוי הוא בשם המין ולא הסוג, לא שונה השם העברי בעקבות שינוי בשם המדעי אם נחזור לארכובית, כאשר שונה שם המין של ארכובית הציפורים מ P. aviculare  ל- . P. arenastrum. השם העברי נותר ארכובית הציפורים (המין aviculare נקרא היום ארכובית צרת עלים). לאחר 85 פגישות ודיונים, התכנסה מליאת האקדמיה ללשון העברית (24.3.2003) לאישור סופי של רשימת הצמחים. בטרם ניתן האישור, דנה המליאה בשמותיהם של שני צמחים שלגביהם נותרה מחלוקת.
א. האם השם הנכון של הסוג Iris הוא איריס או אירוּס? – הוחלט ששני השמות נכונים ותקפים באותה מידה.
ב. האם לשנות את שמו של הצמח ירוקת-חמור ל- יְרִיקַת-חֲמוֹר כפי שמופיע במקורות (כאשר הכוונה כנראה לזרמת-חמור) – הוחלט להשאיר את השם ירוקת-חמור על כנו.

המעקב אחר התהליך הייחודי של מתן שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל מציג באופן מרתק כיצד פעלו יחדיו שני כוחות לשם מטרה משותפת. מצד אחד – הרצון למצוא סימוכין במקורות ולגאול משכחה שמות עבריים עתיקים, אל מול החובה לציית לחידושי מדע הבוטניקה ולכללי הנומנקלטורה המדעית.

ספרות:

אתר האקדמיה ללשון העברית
אוירבך פ ואזרחי (קרישבסקי) מ 1930 ילקוט צמחים (עברית-לטינית-אנגלית-גרמנית-צרפתית-רוסית). ועד הלשון העברית, תל-אביב.
איג א זהרי מ ופינברון נ 1931 המגדיר לצמחי ארץ-ישראל. חברה להוצאת ספרים על-יד האוניברסיטה העברית.
רוזנברג א 2017 אֵיג ופקטורובסקי – ממניחי היסוד למדע הבוטניקה בארץ ישראל. כלנית 4   https://www.kalanit.org.il/eig-factorovsky/

הבעת תודה:
תודה לרונית גדיש, המזכירה המדעית של האקדמיה ללשון עברית, על שקראה את המאמר והוסיפה את הערותיה.

================================
כל הזכויות שמורות ל"כלנית" ©
ציטוט: רוזנברג א 2018 כיצד ניתנו שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל. כתב-עת כלנית מספר 5.

רשימת צמחי ישראל לפי ועדת השמות של האקדמיה ללשון 2013

על שמות צמחי ישראל – כתבות בעלון רתם:
חן ק 1987 תגובות והערות – על שמות הצמחים. רתם 24-23: 155-153
לבנה מ 1986 שמותיהם של צמחים – עובדות היסטוריות והרהורים אישיים. רתם 21: 34-27
שמידע א 1986 כללי נתינת שם עברי לצמחים. רתם  21: 38-35